נקודה מהזוהר לפרשת ויקהל

הביטוי "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל..." שבתחילת פרשתנו קשה לכל הפרשנים. מדוע דווקא כאן הקהיל משה את ישראל? מדוע היה צורך להקהיל אותם? ומה פירוש הביטוי "כל עדת בני ישראל"? הפרשנים במקום מתחבטים בשאלות ומציעים פירושים שונים ומגוונים, שעיקרם הוא הגישה היא שמדובר על ציווי המשכן, מה שמצריך כינוס, מצריך דיבור לכל העם וכדומה. על פי גישה זו דברים אלו נאמרו אחרי רדת משה מן ההר, כשציווה על המשכן.

הזוהר גם הוא מתייחס, לכאורה, לשאלה זו ועונה עליה בצורה מעט מפתיעה- "וּבֹא רְאֵה מַה כָּתוּב בָּרִאשׁוֹנָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, לְהַכְלִיל אֶת כֻּלָּם... וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב עִמָּהֶם... אַחַר כָּךְ סָטָה כָּל מִין לְמִינוֹ, וּבָאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְסָטוּ אַחֲרֵיהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ וְגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל מָוֶת וְהֶרֶג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא רַק מִצִּדָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. מִיָּד - וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'... קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלֹא כָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ... מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לְכַנְּסָם וּלְיַחֲדָם מִבֵּינֵיהֶם". לפי הזוהר מדובר כאן על הקהל שאחרי מעשה העגל, מעין ציווי מחודש על מעשה המשכן. כי בציווי הראשון (זה לא ממש סידור כרולוגי, כמובן) המטרה היתה שכוווולם יהיו שותפים במשכן. אולם חטא העגל לימד שהערב רב אינם יכולים להיות חלק ולכן היה צורך בכינוס נוסף, שבו במפורש הופרדו בני ישראל מהערב רב- ורק הם יכולים וצריכים לתרום למשכן. די שונה מדרכם של פרשני הפשט, אולם ללא ספק מסביר מעט יותר את ה"חזרה" על משהו שכבר צווה ומסביר את הצורך בהקהל נוסף של "כל עדת בני ישראל".